אי אפשר לבוא בטענות לשטייניץ. לא מצפים ממנו באמת לנהל משהו. ראש הממשלה כנראה חיפש מישהו שיגיע לכנסים במקומו ויעביר מצגות על המדיניות הכלכלית של הממשלה
לאחרונה השתתפתי בכנס של עורכי דין ואנשי עסקים, שבו דיבר שר האוצר ד"ר יובל שטיינץ. הוא העביר מצגת מרשימה והסביר את המדיניות הכלכלית של הממשלה באמצעות מונחים פיסקליים (שבמקרה הטוב רק הוא ועוד כמה כלכלנים בודדים במשרד האוצר מבינים את משמעותם). כל זאת הוא דיקלם בעל פה בביטחון רב ומבלי להסתכל על הרשומות ולו פעם אחת.
שטייניץ כמעט גרם לקהל המאזינים להאמין שמתוך מגוון האנשים המשכילים בחדר הוא היחיד שיודע ומבין את מצבו המסובך של המשק. אין מה לדאוג. לאוצר יש כיוון והוא, שר האוצר בכבודו ובעצמו, יכול לפתור את כל הבעיות שהוצפו לאחרונה במחאות של מעמד הביניים - וזאת בלי לפגוע בצמיחת המשק. נדמה שעל הכל חשב שטייניץ אולם עשה טעות אחת כשבחר לפתוח את הכנס לשאלות הקהל.
כשאנשי עסקים התחילו לשאול שאלות פרקטיות פשוטות כגון: "אבל מי יבנה את הדירות ברות-ההשגה לצעירים?" – היות ומגרשים מהארץ את כל העובדים הזרים וישראלים כבר לא עובדים בבנייה – שר האוצר היה נבוך. הוא הסמיק, גמגם, הזיע, התחמק והרס למעשה את כל ההצגה.
בסוף הכנס נשאר רושם ששטיינץ בכלל לא יודע על מה הוא מדבר. אם סוטים ימינה או שמאלה מהנאום שהוכן לו על ידי עוזריו הדוקטורנטים לכלכלה, שר האוצר הולך לאיבוד. אין לו מושג ביישום מדיניות כלכלית, אין לו הבנה בעסקים והוא במקרה הטוב משמש כדובר של שר האוצר האמיתי – מר בנימין נתניהו. במקרה הרע, הוא בובה על חוטים של כלכלנים צעירים במשרד האוצר שקיבלו תארים למיניהם בכלכלה ומנהל עסקים מבלי לנהל כל עסק אמיתי בחיים שלהם.
נוסחה שמתאימה לתקופות רגועות
למען האמת, אי-אפשר לבוא בטענות לשר האוצר. לא מצפים ממנו באמת לנהל משהו. אין לו רקע בכלכלה. נתניהו, ככל הנראה, חיפש דובר רהוט ומכובד שיוכל להגיע לכנסים במקומו ולהעביר מצגות מרשימות על המדיניות הכלכלית שהממשלה מוציאה לפועל.
הנוסחה הזאת יכולה לעבוד בתקופות של רוגע שגרתי במשק. בתקופות כאלה, מעלים קצת מסים כאן, ומורידים קצת שם, והכל עף בכיוון הנכון, כמו מסוק ללא טייס, שבסופו של דבר יגיע למטרה. הבעיה היא שנוסחה זאת לא עובדת בתקופות של משברים כלכליים, תקופות שבהן דרוש טייס קרב מנוסה שיכול לקבל החלטות מהירות ולתמרן בזמן אמת.
העדות הכי חזקה לחוסר היכולת של יובל שטיינץ לקבל החלטות מכריעות בעת הצורך, המבוססת על עובדות שהתפרסמו לא מזמן בדוח מבקר המדינה, לפיה יש חובות של אזרחים כלפי משרדי ממשלה המסתכמות ביותר מ-120 מיליארד שקלים. מתוך סכום זה, כחצי מהחובות הוכרו על ידי האוצר כ"חובות אבודים". כלומר, יש כ-60 מיליארד שקלים של חובות שהממשלה יכולה לגבות, ואף אחד לא טורח לעשות זאת.
לא ייתכן שהמדינה בגרעון של כ-15 עד 20 מיליארד שקלים ושטיינץ מדבר על הגדלת הגירעון (כי מישהו צריך לממן את כל השרים החדשים), בזמן שחייבים לה כ-60 מיליארד שקלים והיא לא עושה דבר וחצי דבר בעניין.
את המחיר אנחנו משלמים
האמת היא שהממשלה כן עשתה חצי דבר. משרד האוצר ערך מכרז בין חברות גבייה פרטיות, כאלה שהוכיחו בשנים אחרונות את יעילותן בגביית חובות כלפי רשויות מקומיות, ובחרה ארבע חברות גבייה שיעמדו לרשות כל משרדי הממשלה, ללא מכרז נוסף.
זה היה בשנת 2009 ותוצאות המכרז עדיין בתוקף. במילים של מנהל משרדי ההוצאה לפועל, דוד מדיוני, "בצדק אפשר לשאול: איך גובים עוד מסים כשהכסף מונח על הרצפה וצריך רק לאסוף אותו".
לכאורה, היה אפשר לחסל את הגרעון ועוד להישאר עם עודף תקציבי; עודף שהיה מקל על מעמד הביניים ויוצר כלכלת רווחה סבירה יותר, צודקת יותר. אלא שדרוש מישהו שיקבל החלטה.
יש הטוענים שלמשרדי ממשלה אין תמריץ להתעסק בגביית חובות, כיוון שהכסף הנגבה הולך לקופת האוצר ולא לחשבון של אותו משרד. הם לא רואים צורך להשקיע מאמץ ולהתחיל לפשפש בערמות של ניירות, לוודא מצבי חובות ולהעביר מידע זה לגורמי גבייה מקצועיים. בדיוק כאן, שר אוצר שמבין מעט בניהול עסקים היה יכול לפתור את הבעיה. שר אוצר כזה היה יכול להתנות בחוק התקציב שהעברת חלק מתקציב משרדי ממשלה תהיה מותנית באחוזי הגבייה שיגבה אותו משרד. לחלופין, משרד האוצר היה יכול לקחת על עצמו את גביית החובות באופן ישיר. אפשר להניח שקיימים עוד אין-ספור פתרונות מעט יצירתיים לפתרון הבעיה.
אתמול התבשרנו על שורה של גזרות כלכליות שיחולו על כל אזרחי ישראל. הסימנים להאטה הכלכלית ולגידול בגירעון הממשלתי ידועים כבר חודשים, אך שטייניץ בחר להתעלם מהם ולחכות עד הרגע האחרון, שבו הנזק לציבור משלם המסים הוא הגדול ביותר. זהו מקרה נוסף שבו שטייניץ לא משכיל להתאים את התאוריה למציאות - ואת המחיר אנחנו משלמים.
אנחנו לא צריכים בימים אלה רטוריקנים, פיסקליים, פילוסופיים בניהול אוצר המדינה. אלא הפשלת שרוולים, קצת שכל ישר והמצב יוכל להשתפר פלאים. לצערנו, בינתיים, אין קול ואין מענה משר האוצר. לפחות לא במילים שאפשר להבין.
